עלי הגפן של סבתא תמר- מתכון ליפרח

סבתא שלי נפטרה שבוע שעבר. נסענו לסן דייגו לכבוד הרביעי ביולי (יום העצמאות האמריקאי) לבת דודה שלי כנרת. כשהגענו, אחרי 6 וחצי שעות נסיעה, ויצא לנו לקשקש בדיוק מילה או שתיים, אחותה התקשרה לבשר לנו שסבתנו נפטרה.

לסבתא שלי, כבני תקופתה, היו חיים מאוד קשים. היא התייתמה בגיל צעיר וחיתנו אותה כבר בגיל 11.
היא סיפרה שאחרי החתונה היא רצתה ללכת הביתה עם אחיותיה. דודתה הסבירה לה שהיא צריכה ללכת לבית בעלה. לא אגלול פה את כל סיפור חייה, אבל באמת שלא היו לה חיים קלים.

היא הייתה מנקה כל חייה, במשרד החוץ, בבתים פרטיים. היא לא הייתה נחה דקה. היא גם לא אהבה שאחרים נחים. היא העריצה חריצות ועבודה קשה. היא אהבה לבשל ולאכול, היא אהבה צמחים, והייתה באה איתי מידי פעם לפעם למשתלה, על אף שהייתה נכה, ולא יכלה לעמוד בעצמה. היא הייתה עושה את המאמץ כי היא אמרה שצמחים פותחים את הלב ואת הנשמה. כשיצאה לפנסיה היא למדה אנגלית. ממש כמו ילדה קטנה, עם מילון וציורים- אבל בסוף היא ידעה אנגלית, שבנינו לאישה כורדיה מבוגרת זה לא משימה קלה.

סבתא שלי הייתה מאוד חולה, תמיד. לא עברה שנה בלי שהיא נכנסה לפחות לניתוח אחד. על אף היותה חולה היא הייתה מעורה מאוד בחיי הנכדים. סבתא שלי ידעה תמיד מתי יש לי מבחן, אם היה לי דייט מוצלח או כושל, ידעה לצחוק על הבחורים שיצאתי איתם, ידעה לנחם אחרי פרידה כואבת ("באמת הכל בתחת שלך"), היא ידעה לכאוב איתי ולשמוח איתי. ואני איתה.

היא הייתה מסירה עין הרע באמצעות עופרת, קוראת בקפה ובכללי מאמינה בעין הרע. במבחני הקבלה הראשוניים לשנקר, לעיצוב תעשייתי המשימה הייתה לבחור אדם מבוגר וליצור מספר דברים בהשראתו. כל מה שהכנתי היה קשור לסבתא. קמעות עופרת נגד עין הרע, משחק הזיכרון באמצעות קריאה בקפה שחור וסדרה מגניבה של תרופות סבתא- הבוחנים עפו על העבודות שלי. אחת מהן אמרה שאלו העבודות הכי מקוריות שהיא ראתה באותה השנה. וזה בזכות סבתא שלי, שהייתה הכי לא שגרתית שיש.

כל ערב חג, הייתי מגיעה אליה בבוקר, עוזרת לה לסדר, להכין את הברכות, לערוך את השולחן- וכשהכל היה מוכן הייתי נכנסת איתה למיטה לשנת צהריים קצרה.
סבתא לא ידעה לדגדג. היא חשבה שהיא מדגדגת, אבל האמת היא שהיא הייתה עושה לך מסאג' רקמות עמוקות. היו לה ידיים גסות וגדולות מקושטות בטבעות זהב מצועצעות שבתור ילדה קטנה הערצתי. ביליתי הרבה זמן עם סבתא שלי, כילדה וכאדם בוגר.

כשהיינו בארץ באפריל האחרון, והיינו בבית חולים איתה ממש יום לפני הטיסה סירבתי לעזוב. מררתי בבכי ליד מיטתה. זה היה אירוני, סבתי החולה, שבקושי יכלה לדבר ניחמה אותי. ליטפה את ראשי ואמרה לי "מספיק לבכות קטנתי- הכל בסדר. אני בסדר". כל- כך פחדתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותה. ואכן זו הייתה. אני כואבת שלא סעדתי אותה בימיה האחרונים כשאר הנכדים, אני גם כואבת על העובדה שהיא לא ראתה את נועם שלי כשהיינו באפריל האחרון בארץ, כי פחדתי לקחת אותו לבית חולים.

אהבתי את סבתא המון. היא הייתה סבתא נהדרת. חמה ומפנקת. תמיד הייתה לה מילה טובה. אני רוצה לכתוב כל- כך הרבה דברים שהיא אמרה, כל- כך הרבה סיפורים שקשורים בה- כי היא הייתה חלק כל- כך גדול מחיי, אבל לצערי אי אפשר לסכם את סבתא שלי בפוסט.

המתכון הבא זה מתכון של עלי גפן ממולאים (יפרח) שסבתא שלי הייתה עושה. תמיד כשהיא הייתה מכינה סיר היא הייתה מתקשרת אליי לבוא לקחת קופסא כי היא ידעה שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לאכול אצלה.

 המתכון הזה יקר ללבי, ואני באמת מקווה שתהנו ממנו, מההכנה שלו ומהריח שהוא מפזר בבית- זה היה הריח בבית סבתי עליה השלום.
אם אתם רוצים להישאר מעודכנים בעוד מתכונים שיוצאים הירשמו לניוזלטר שלי, עקבו בפייסבוק ואם אהבתם את המתכון נעצו אותו בפינטרסט!